נקודה מהפרשה
וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹקִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ וְרֹב דָּגָן וְתִירֹשׁ:
ברכתו של יצחק ליעקב [עשיו] מדברת לכאורה רק על דברים גשמיים, ויש להבין מדוע יצחק אבינו "עולה תמימה" אשר כולו קודש – כל מעשיו של יצחק גילוי אלוקי מופלא[1] ומדוע יצחק מברך את בנו בברכה גשמית?
יותר מזה מדוע יצחק בוחר דווקא בטל כדוגמא לשפע האלוקי? הרי הגמרא במסכת תענית עומדת על כך שטל לעולם קיים, הטל לעולם לא נעצר ,ואם כן בטל הברכה היא לא כל כך משמעותית?
בנתיבות שלום מובא רעיון מספרי החסידות שכוונת הברכה ויתן לך האלוקים היא שיתן לך את הרגשת האלוקות בבריאה, הבריאה מלאה בשפע מדהים, בא יצחק ואומר ליעקב [עשיו] קח את כל הגשמיות קח את כל מנעמי העולם, משמני הארץ ותחבר אותם לעבודת ה' , תחבר אותם להרגשת האלוקות בעולם.
יצחק אבינו שכל חייו קודש יודע כי גם המציאות הגשמית יכולה להיות דבוקה בקודש,וזאת ברכתו לבנו.
יצחק בוחר לציין דווקא את הטל מכיוון שיותר קשה לנו לשים לב לדברים המובנים מאליהם… להביט בטל שכל בוקר יורד ללא הפסקה ולהבין ולחיות שזה מאת ה', שזה גילוי אלוקות זוהי מעלה גדולה לאין ערוך.
רבים נוהגים לפתוח את השבוע בפסוקים אלו , נקודת המפגש בין הקודש והחול ראויה היא לחיזוק של גילוי הקדושה בימות החול.
שבת שלום אריאל וידר.
