נקודה מהפרשה
בפרשת שלח אנו עוסקים באחת הפרשיות החמורות ביותר שידע עם ישראל במדבר – חטא המרגלים. חטא זה גרם לארבעים שנה במדבר, ועדיין לא תוקן לגמרי. עם ישראל הולך אחר המרגלים "ומואס בארץ חמדה". חכמינו מלמדים אותנו כי מוטלת עלינו החובה לתקן את חטא המרגלים, להעמיד את היחס שלנו אל הארץ בצורה נכונה.
תירוצים רבים נאמרו לשאלה מה הביא את המרגלים שהיו אנשים גדולים לטעות כך,
מעל הכל עומדת נקודה שורשית מהותית אשר נראה לומר שהמרגלים פספסו…
המרגלים חוזרים מפעולת הריגול ואומרים לעם ישראל "אפס כי עז העם…" זה לא המקום, יש בעיות, קשיים, עדיף להמשיך "ללמוד תורה" במדבר. המרגלים "פספסו" את הלב של החיבור המיוחד בין עם ישראל לארצו, זה לא חיבור הנתון לבחירה, הקשר בין עם ישראל לארצו הוא קשר של חיים כפי שאדם לא בוחר להחליף את הלב שלו כי הוא לא מוצא חן בעיניו או כי קשה לו איתו או כמו שאדם לא בוחר להחליף את הרגל שלו .
הקשר של עם ישראל וארץ ישראל הוא קשר של חיים, השאלה איפה ללמוד יותר תורה או איפה "נעבוד את ה' יותר טוב" היא לא רלוונטית. קשר של חיים הוא מעל הכל . ונראה שאת זה הם לא הבינו.
גם בדורינו לצערנו הרב ישנם אנשים שלא מבינים את הקשר בין עם ישראל לארצו ועלינו מוטלת החובה לחזק בתוכינו ומתוך כך גם בסביבתנו את נקודת החיבור , נקודת החיים, של עם ישראל וארצו.
שבת שלום
אריאל וידר
