נקודה מהפרשה
פרשת קרח מפגישה אותנו עם אש המחלוקת. משה רבינו שגם בזמנים הקשים ביותר – חטא העגל, חטא המרגלים, מתאוננים ועוד … שומר על קור רוח. מגיב למפגש של קרח ועדתו בצורה שונה. "ויחר למשה מאוד… אל תפן אל מנחתם… תפתח האדמה את פיה…"
מה הנקודה שבגללה משה רבינו מגיב בצורה כזו חריפה?
במחשבה ראשונה היה נראה לומר שקריאת התיגר על מנהיגותו היא העניין – אך בפרשת בהעלותך שמענו את נבואתם של אלדד ומידד "משה מת ויהושע מכניסנו לארץ", ותגובתו הרגועה של משה מי יתן וכל עם ה' נביאים.. ואם כך חוזרת השאלה מה המיוחד פה?
משה רבינו נתקל "לראשונה" בתופעה של עין רעה, עין שמחפשת את הרוע, עין שמוכנה להקטין את הדברים הגדולים ביותר, לשם המטרה השלילית. על מנת לקרוא לארץ מצרים "ארץ זבת חלב ודבש" צריך לצמצם את הראיה למקום הכי שפל שלה, משה רבינו מזהה מידות רעות – עין רעה וכפיות טובה.
תגובתו של משה חריפה מאוד מפני שזה נוגד את השקפת עולמו הפנימית, משה רבינו שמשתמש בעיניים שלו לחפש את הטוב, משה הוא זה שיוצא במצרים "לראות את סבלם של ישראל" – לחבר את הראיה אל הלב ולהרגיש את צרתם של ישראל, משה רבינו שבתוך המשבר הנורא של חטא העגל מוצא סיבה למה אסור להשמיד את ישראל – שלא יהיה חילול השם שלא יאמרו הגוים "ברעה הוציאם להרוג אותם בהרים"…
משה שהעיניים שלו מחפשות את הטוב מחפשות את לימוד הזכות מחפשות את טובתן של ישראל לא יכול לאפשר לתופעה שלילית כזו להיכנס לעם ישראל והוא נלחם בכל הכח.
שנזכה לכוון תמיד את עינינו להסתכלות הנכונה – לראיית הטוב בילדינו במשפחתנו , בעמנו ובארצנו.
שבת שלום
אריאל וידר
