נקודה מהפרשה

פרשת מסעי חותמת באחד הסיפורים המעניינים – לפני שתי פרשות הגיעו בנות צלפחד למשה לבקש על חלקם בארץ ישראל , בקשתם של בנות צלפחד מתקבלת והן מקבלות את חלקם בארץ ישראל,

אולם בפרשתינו מגיעים בני שבטם של בנות צלפחד ובפיהם טענה

וַיֹּאמְרוּ אֶת אֲדֹנִי צִוָּה ה' לָתֵת אֶת הָאָרֶץ בְּנַחֲלָה בְּגוֹרָל לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וַאדֹנִי צֻוָּה בַה' לָתֵת אֶת נַחֲלַת צְלָפְחָד אָחִינוּ לִבְנֹתָיו: וְהָיוּ לְאֶחָד מִבְּנֵי שִׁבְטֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל לְנָשִׁים וְנִגְרְעָה נַחֲלָתָן מִנַּחֲלַת אֲבֹתֵינוּ וְנוֹסַף עַל נַחֲלַת הַמַּטֶּה אֲשֶׁר תִּהְיֶינָה לָהֶם וּמִגֹּרַל נַחֲלָתֵנוּ יִגָּרֵעַ: [לו ב-ג]

באים בני שבט מנשה וטוענים – אמנם דאגת לבנות צלפחד אולם יש השלכות על כל בני השבט… בנות צלפחד עלולות להתחתן עם אנשים משבט אחר ובכך להעביר את נחלת שבט מנשה לרשות שבט אחר. הדאגה לפרט נכונה אולם היא באה על חשבון בני השבט? 

תשובתו של ה' למשה מופלאה ביותר –
זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה' לִבְנוֹת צְלָפְחָד לֵאמֹר לַטּוֹב בְּעֵינֵיהֶם תִּהְיֶינָה לְנָשִׁים אַךְ לְמִשְׁפַּחַת מַטֵּה אֲבִיהֶם תִּהְיֶינָה לְנָשִׁים:

והציווי האלוקי לא מובן – לטוב בעיניהם או למשפחת מטה אביהם?

הגמרא [בבא בתרא קכ.] מבארת ש"עצה טובה השיאן". 
הבחירה נשארה באמת בידי בנות צלפחד והן יכולות להתחתן עם כל מי שירצו אך "עצה טובה" מהקב"ה להתחתן עם בני שבטן. 
כמובן שיש לשאול כיצד הדברים עונים על שאלתם וטענותיהם של בני שבטם "ומגורל נחלתנו יגרע" והרי הן יכולות להתחתן עם שבט אחר ?

ראיתי רעיון מופלא שניתן ללמוד ממנו על הנהגת ה' בעולם ביחס לבנות צלפחד ובכלל..

מבחינה הלכתית החשש של שבט מנשה מצד העברת הנחלה היה  שאם יוולדו להן ילדים משבט אחר אזי הם ירשו את אמותיהן [שכן מדין תורה הבעל לא יורש את אשתו אלא רק ילדיו (מדין דרבנן הבעל יורש אך אין זה נוגע לכאן)]

 הגמרא בבא בתרא [קיט:] מביאה שבנות צלפחד היו "רווקות מבוגרות" אשר הקטנה שבהן היתה לאחר גיל ארבעים ומתוך שצדקניות היו נעשה להן נס ונולדו להן ילדים.  

והסביר הרב יעקב קנייבסקי בספרו ברכת פרץ – אמת שיכלו בנות צלפחד להתחתן עם מי שירצו, אך הן לא היו זוכות לנס כיוון שישנו איסור להעביר נחלה משבט לשבט.
הנהגת השם באופן בלתי טבעי לא תגרום לתקלה. אמנם לאחר ששמעו לעצה הטובה מאת הקב"ה והתחתנו עם בני שבטם זכו להנהגה מיוחדת – הנהגה ניסית וילדו ילדים למרות גילן המבוגר [וכפי שמופיע שם בגמרא]

ימי בין המצרים בהם אנו  מתחזקים בכמיהה הגדולה לבניינה השלם של ירושלים נשתדל במעשינו לעשות נחת רוח לרבונו של עולם ומתוך כך להתחבר לבנות צלפחד המסמלות את מסירות הנפש – אהבת ארץ ישראל מתוך עשיית רצון ה'.

שבת שלום אריאל וידר