נקודה מהפרשה
"אדם נותן פרוטה לעני – זוכה ומקבל פני שכינה, שנאמר: אני בצדק אחזה פניך אשבעה בהקיץ תמונתך." [ב"ב י.] והגמרא מספרת על רבי אלעזר שהיה נותן צדקה לעני קודם התפילה.
וכן הביא השולחן ערוך בהלכות תפילה להלכה – טוב ליתן צדקה קודם תפלה.
מדוע הנותן צדקה לעני זוכה לקבלת פני שכינה? נראה כי התשובה טמונה בפרשתנו
אליעזר עבד אברהם יוצא לשליחות היסטורית – חיפוש כלה ליצחק, כולנו מכירים את הדרך המיוחדת שבה בחן אליעזר את רבקה
"וְהָיָה הַנַּעֲרָ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה וְאָמְרָה שְׁתֵה וְגַם גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה אֹתָהּ הֹכַחְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק …"
למשפחתו של אברהם דרושה גומלת חסדים מיוחדת, כזו שתשתלב במפעלי החסד המשפחתיים.
מידת החסד המופלאה של משפחת אברהם מביאה לעולם משהו חדש, עולם שעבר מבול בשל אנוכיות וחוסר איכפתיות והנה משפחה הפותחת את אהלה לכל עובר – "וַיִּטַּע אֶשֶׁל בִּבְאֵר שָׁבַע וַיִּקְרָא שָׁם בְּשֵׁם ה' אֵל עוֹלָם" .
את קריאתו בשם ה' של אברהם ומשפחתו ניתן להבין בדרך הרגילה – אברהם היה מלמד את כולם מיהו הבורא, אך ישנה דרך נוספת והיא עצם מעשי החסד הם בעצמם קריאה בשם ה', רבש"ע מיטיב לנו וגומל עמנו חסדים טובים בכל יום ויום וכשאברהם מיטיב לבריות וגומל עמם חסדים הרי שהוא מגלה שכינה בעולם. אדם הזוכה ללכת בדרכי הבורא ומגלה שכינה בעולם זוכה לקרבת אלוקים מיוחדת במינה.
אף התפילה עניינה קרבת אלוקים, התפילות כנגד הקרבנות. אשר קירבו בין ישראל לאביהם שבשמים.
מתוך מבט זה אנו מבינים יותר מדוע עשיית חסד קודם התפילה פועלת על התפילה שכן ההליכה בדרכי הבורא מחברת אותנו מכיוון נוסף.
ויצחק בפרשה סוגר את המעגל –
"וְיִצְחָק בָּא מִבּוֹא בְּאֵר לַחַי רֹאִי וְהוּא יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב" רשי במקום מלמדנו כי יצחק הלך להביא את הגר לאברהם על מנת שישאנה. – גמילות חסדים מיוחדת…
כמה מובן שמיד לאחריה מתקן יצחק את תפילת מנחה – וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה לִפְנוֹת עָרֶב.
יהי רצון שנזכה לקרבת ה' אמיתית, במעשינו ובתפילותינו.
שבת שלום אריאל וידר.
