נקודה מהפרשה
בפרשת ויגש מתקיים המפגש ההיסטורי של יעקב ויוסף, לאחר שנים רבות של נתק זוכים סוף סוף האב ובנו לסגור את המעגל. מפגש מיוחד שמרטיט כל לב.
יעקב שבמשך למעלה מעשרים שנה משוכנע שבנו מת, והנה הוא פוגש אותו.
"וַיֶּאְסֹר יוֹסֵף מֶרְכַּבְתּוֹ … וַיֵּרָא אֵלָיו וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָיו וַיֵּבְךְּ עַל צַוָּארָיו עוֹד".
רש"י מספר לנו מה התרחש במפגש הזה – תגובתם של יעקב ויוסף שונה, יוסף מתרגש , בוכה, נופל על צואריו, ואילו יעקב? יעקב בשונה מיוסף עסוק במשהו אחר – "אמרו רבותינו שהיה קורא את שמע" יעקב לא מחבק את יוסף אלא קורא קריאת שמע. ויש להבין מה העניין בקריאת שמע ברגעים אלו?
המהר"ל בגור אריה מלמד אותנו שטמון פה יסוד גדול – יעקב שבמשך שנים ממאן להתאבל על בנו, שמרגיש שעולמו חרב עליו. רואה לפתע כיצד חלום המלוכה של יוסף מתגשם לנגד עיניו. ויותר מכל, בנו חי – חי במובן הגשמי, חי במובן הרוחני [כדברי חזל על "וירא את העגלות אשר שלח יוסף"] ויעקב מתמלא בהרגשה מיוחדת של אמונה ואהבת ה', רגעים מיוחדים כאלו באים לידי ביטוי בהודאה גדולה לה' , בקבלת עול מלכות שמים ואהבתו. זהו פשר קריאת שמע של יעקב בדיוק ברגע המיוחד הזה.
בשבוע הבא רגע לפני פטירתו יבואו בניו ויקראו שוב – שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד וכך יאמרו לו בניו אנו ממשיכים את הדרך שלך.
שנזכה תמיד לראות ולהרגיש את האמונה הגדולה הזו, להכיר בטובות ה' עמנו ולהודות לו.
שבת שלום אריאל וידר.
