נקודה מהפרשה
"פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹקים אֶתְכֶם וְהַעֲלִתֶם אֶת עַצְמֹתַי מִזֶּה"
בסיום חייו משביע יוסף את בני ישראל כי יעלו את עצמותיו יחד איתם לארץ ישראל. חז"ל עומדים על העניין שיוסף זכה להיקבר בארץ ישראל מכיוון שתמיד הרגיש את החיבור לארץ ישראל. יוסף בזמן שהותו בבית פוטיפר מוכר לכולם כ"נער עברי" בהמשך הוא יאמר לשר המשקים "כי גנב גנבתי מארץ העברים". יוסף גם בתוך מצרים שומר על הזהות המיוחדת שלו – החיבור אל השורשים :סבא שלו אברהם העברי [שכפר בעבודה זרה] והחיבור לארץ ישראל ארץ העברים.
יוסף הצדיק מלמד אותנו דרך מיוחדת של "אני במזרח וליבי במערב" האדם במהלך חייו יכול להתגלגל למקומות שונים אולם הזהות האישית שלו, החיבור למסורת, לערכים, לארץ ישראל. צריכים להשאר תמיד בד.נ.א שלו.
גם לאחר חורבן בית המקדש כשיצאו עם ישראל לגלות הם ישארו מחוברים לארץ ישראל בכל ליבם, "על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו בזכרנו את ציון" , כיסופיהם ותפילותיהם של היהודים בכל הדורות "ולירושלים עירך ברחמים תשוב".
הרב קוק בספר אורות מלמדנו על המשמעות העצומה שיש לציפייה לישועה, לאהבת ארץ ישראל והגעגועים אליה בתקופת הגלות. הרצון הפנימי הזה פועל ויוצר מציאות שבסופו של דבר מובילה לחזרה לארץ ישראל. ואכן כפי שיוסף שלא מתנתק מהחיבור לארץ ישראל יגיע בסופו של דבר להיקבר בנחלת אבותיו בשכם. כך עם ישראל, עם שלא מאבד את זהותו , שנשאר מחובר לארץ ישראל, זוכה לחזור לארצו ולהקים מחדש את מדינת ישראל.
שנזכה תמיד להישאר מחוברים לרצון הפנימי שלנו ומתוך כך בעזרת השם לעלות תמיד במעלות הקדושה.
שבת שלום אריאל וידר.
