נקודה מהפרשה
עם סיומם של ימי בין המצרים אנו מגיעים לטו באב "לא היו ימים טובים לישראל כטו באב" … הגמרא במסכת תענית מלמדת אותנו כי עניינו של טו באב הוא יום שהותרו שבטים לבוא זה בזה. השבר העמוק בתוככי עם ישראל לאחר מלחמת האחים בין שבט בנימין לעם ישראל מתאחה ביום מיוחד זה.
עלינו להבין מדוע החיבור המחודש של כלל ישראל כה משמעותי ובשל כך אף שמחתנו ביום זה. פרשת השבוע הממשיכה את דברי משה לעם ישראל מלמדת אותנו מהו סוד חייו של עם ישראל – "ואתם הדבקים בה' אלוקיכם, חיים כולכם היום". הרב צבי יהודה קוק בשיחותיו עומד על כך שמופיעה פה "הגדרה יסודית של כלל ישראל" עם ישראל הוא עם של דבקות אלוקית.
השבוע ציינו את חורבנו של בית המקדש שנחרב בשל שנאת חינם, פירוד נוראי בעם ישראל ותוצאותיו – חורבן מקום השראת השכינה. כחלק מהתיקון עלינו לברר לעצמנו מה הקשר בין האחדות בעם ישראל לגילוי השכינה?
השבוע נפטר ה"חלבן" הרב חיים כהן זצ"ל שהמשיל את הדברים במשל נפלא.
מעשה שהיה במלך אשר החליט לבנות ארמון ייחודי בעולם, לשם כך הוא כינס את טובי הבנאים וציווה עליהם לבנות "ארמון צף" – ארמון אשר יצוף על פני הים , יתמודד עם הגלים ויוכל כמובן לשוט ממקום למקום. הבנאים החלו את העבודה אך אבוי, מריבה שפרצה בין שני בנאים התגלתה כהרת אסון לפרויקט. שני הבנאים שהיו שכנים זה לזה החליטו לנתק את החבלים המחברים ביניהם, כמובן שמשמעות ניתוקם של החבלים הוא פגיעה בארמונו של המלך כולו.
עניינו של כלל ישראל הוא הדבקות בהשם יתברך [והחיבור בינינו מחזיק את ארמון המלך] , ומתוך אותה דבקות קריאה בשם השם לעולם כולו, אם חלילה יש נתק בתוך עם ישראל הדבקות האלוקית נפגעת וכך התפקיד המשותף נפגע.
ולעומת צער החורבן כמה גדולה השמחה בטו באב "לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב וכיום הכיפורים" שמחה בתחתונים ושמחה בעליונים.
"נחמו נחמו עמי" [הפטרה] – הנחמה הגדולה ביותר היא בחיבור מחודש של כלל ישראל זה לזה, חיבור מתוך הכרה בתפקידנו "דבקות בהשם יתברך", שנזכה להרבות אחדות ודבקות.
שבת שלום אריאל וידר
