בס"ד
נקודה מהפרשה
הפרשה פותחת בביטוי מיוחד "והיה עקב תשמעון" והגמרא מלמדת אותנו כי כמו שהעקב נמצא בתחתית הרגל והאדם דורך עליו כל הזמן כך ישנן מצוות שאנו דשים בעקבנו.
ראיתי הגדרה מופלאה במאמר שכתב הרב בקשי דורון שליט"א: " אדם דש בעקביו ואינו שם לב את מה שהוא רומס כשהוא הולך או רץ וכל מחשבותיו להליכתו ולמרוצתו עד כדי כך שאינו שם לב להריסתו." [תורה שבע"פ לו]
אין ספק כי אחת ההתמודדויות המורכבות בעבודת השם היא ההתמודדות עם כח ההרגל, הֶרְגֵּלִים חיוביים הינם כמובן מבורכים אולם כשאנו מתרגלים למשהו אנו מאבדים לעיתים את אותה התרגשות ושמחה. ובעבודת התפילה הדבר קשה שבעתיים …
כיצד מתמודדים עם מירוץ החיים? כיצד אנחנו לא ממשיכים ללכת בלי לשים לב לאן?
לפעמים האדם מחפש מעשים גדולים , מצוות מיוחדות או פרויקטים חדשניים. אבל התשובה נמצאת דווקא בדברים הקטנים שאדם עלול חלילה לזלזל בהם עשיית דברים אלו כראוי גורמת לנו להתרגש מחדש, מראה להשם את אהבתנו לקיום המצוות.
"וזכרת את השם אלוקיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל" שנזכה בעזרת השם לחיבור תמידי.
שבת שלום אריאל וידר.
