בס"ד
נקודה מהפרשה
בפרשתנו מופיע שלאחר שישב עם ישראל בארצו במנוחה [עם סיום כיבוש הארץ] תיאסר הקרבת קרבנות בבמות והמקום היחידי שבו יהיה ניתן להקריב קרבנות הוא במשכן ובמקדש. [יב,ה] לאורך הפרשה אנו רואים את ההזדמנויות של האדם הפרטי להתחבר לירושלים.. החיבור לירושלים הוא בעצם החיבור אל מוקד הקדושה בעם ישראל , "למען תלמד ליראה את ה' "
האדם מגיע לירושלים לקרבנותיו ונדריו [יב,יא], להבאת מעשר שני [יד,כב] ובכור בהמה [טו,יט]
ומעל כל הפרטים – המועדים "שלוש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני ה' אלוקיך במקום אשר יבחר" [טז,טז]
הרצי"ה קוק בשיחותיו מלמדנו מה הנקודה המיוחדת בעלייה לרגל.
כשעם ישראל היה עולה לרגל הם היו עוברים כולם תהליך מיוחד של התחדשות והתקדשות עד כדי כך שהגמרא אומרת שגם אדם שבמשך השנה אנו לא סומכים עליו בענייני טהרה וטומאה[עם הארץ] בעלייה לרגל הוא כמו כולם שכן אף הוא מתרומם מעלה מעלה.
אמנם לשם אותה התקדשות נדרש תנאי שכולם יעלו לרגל, שכל השבטים יעלו יחד. אם חלילה יש פירוד ולא כל השבטים עולים ההתקדשות המיוחדת הזו לא תקרה,[תלמוד ירושלמי] כשיודעים לחבר בירושלים את כולם יחד גם אדם שהוא רחוק מתרומם ומתעלה. "ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו" – עיר שעושה את כולם חברים.
עם סיומו של חודש אב בו בכינו את חורבן המקדש אנו נכנסים לימי אלול, ימים של קרבה גדולה לרבונו של עולם "אני לדודי ודודי לי" עלינו לזכור כי כגודל החיבור שלנו יחד – אהבת ישראל וחיבור אמיתי לכל נשמות ישראל כך אנו זוכים להיות מחוברים יותר למקור הקודש לרבונו של עולם.
נכנסים לארץ ישראל ועלינו להיות מחוברים לירושלים ,מחוברים לכלל ישראל.
מתוך אהבת ישראל ובניינה של ירושלים ממשיכים להיות דבוקים בקודש.
שבת שלום אריאל וידר.
